פוליגרף - הבטים משפטיים

פוליגרף נקודות ציון בהתפתחות המעמד המשפטי

ב 1923 נדון לראשונה עניין קבילות תוצאות מבחן הפוליגרף בבית משפט לערעורים. הדבר היה במשפט של פריי (Frye) כנגד ארצות הברית שבו הואשם פריי ברצח. פריי ניסה, ללא הצלחה, להציג כראיה תוצאות של מבחן פוליגרף שנערך על ידי ויליאם מרסטון ובו הושם דגש על שינויים בלחץ הדם הסיסטולי (ראה תרשים 20.1 ומסגרת 20.1(. בית המשפט של הבירה וושינגטון, דחה את בקשתו של פריי בטענה שהמבחן של מרסטון נמצא בשלבי ניסוי ואיננו מוכר כמבחן מדעי. המבחן אותו הציב בית המשפט להכשרת תוצאת הפוליגרף כראיה מובא כמבחן מנחה בפסקי דין של בתי משפט בארצות הברית ולפיו: "בעוד בתי משפט נכונים לעבור דרך ארוכה כדי לקבל עדות מומחה שמבוססת על עקרון מדעי או גילוי מדעי מוכר ומקובל, הרי שהעניין עליו מסתמכת המסקנה המדעית צריך להיות מבוסס מספיק כדי שיזכה להסכמה כללית בשטח המיוחד אליו הוא משתייך". פסק הדין קבע שבדיקות פוליגרף אינן עומדות במבחן האמור משום שלא זכו להכרה מדעית כללית. בדיעבד הסתבר, שנעשה כאן אי צדק לאחר שאדם אחר הודה כעבור שלוש שנים בבצוע הרצח ושיחרר בכך את פריי.
 חשיבותה של הלכת פריי היא בכללים שהיא מציבה לקבילות ראיות מדעיות. עבור הפוליגרף הייתה ההשפעה גורפת והלכת פריי סגרה את שערי בית המשפט של ארצות הברית בפני בדיקות פוליגרף למשך עשרות שנים.
מאז ההחלטה לגבי פריי עברה האנושות מהפכה טכנולוגית שלמה. המכשור המשמש לבדיקת פוליגרף השתנה לחלוטין, התפתחו תיאוריות חדשות, השתנו שיטות הבדיקה הנהוגות במבחן פוליגרף, והתרחב הידע על תקפות המבחן. למרות זאת המשיכו בתי משפט להסתמך על מקרה פריי כדי שלא לקבל את תוצאות הפוליגרף כראיה. הסיבה היא שהלכת פריי איננה ייחודית לעניין הפוליגרף הפרימיטיבי של מרסטון אלא עקרונית. כל זמן שהעיקרון המדעי עליו מבוסס מבחן פוליגרף איננו מוכר ואיננו מקובל על כל הקהילייה המדעית הרלבנטית לא יעמוד המבחן בהלכה שנקבעה במשפט פריי. הקביעות בהלכת פריי הן כלליות וטובות גם לעדויות מומחים בשטחים אחרים. זה הוביל לטענה שבית המשפט מציב סטנדרטים גבוהים יותר לקבילות תוצאות הפוליגרף משהוא מציב בפני ראיות דומות אחרות. בית המשפט מציג בפני הפוליגרף דרישה לשלמות לפני שיסכים לתת למבחן הכרה משפטית בעוד לגבי עדויות משפטיות אחרות הוא סלחני יותר ופוטר אותן מהדרישה לשלמות (ברנס, .(1975
למרות הגישה האמורה החלה מסתמנת בשנות השישים והשבעים מגמה לקבל יותר ויותר את ממצאי הפוליגרף כראיה במשפט הפלילי (אברמס, 1977). ב 1960 הרשה בית המשפט העליון של מדינת איווה שתוצאות פוליגרף ישמשו כראיה (משפט מקנמרה). ב 1962, במשפט של ולדז באריזונה, נוצר תקדים לעניין קבילות התוצאות בהסכמה מוקדמת של הצדדים. שני הצדדים הסכימו בכתב לפני המשפט שתוצאות הפוליגרף תהינה קבילות במשפט. לאחר שהתוצאות לא היו לרוחו של הנאשם הוא ניסה למנוע את קבלתן בטענה של חוסר מהימנות של השיטה. בית המשפט העליון של מדינת אריזונה סקר את ההיסטוריה של הפוליגרף, ואת מצבו החוקי והחליט לקבל את התוצאות אם מתקיימים ארבעה תנאים: א. נדרשת הסכמה מוקדמת של שני הצדדים. ב. השופט ישמור את תוצאות הבדיקה במנותק מההוכחות. ג. תהיה אפשרות לחקירה נגדית של הבודק לגבי כישוריו, תנאי הבדיקה, מגבלות הבדיקה, האפשרויות לטעויות, וכל נושא אחר שיאושר על ידי השופט. ד. השופט יסביר למושבעים שהעדות של מומחה פוליגרף איננה באה להוכיח או לסתור שום מרכיב של הפשע אלא מציינת רק שבזמן הבדיקה אמר הנבדק את האמת או שיקר. כמו כן יש להסביר למושבעים שבידם הזכות לקבוע איזה משקל יש לתת לתוצאות בדיקת פוליגרף. סעיף זה בא כדי לטפל בחשש שתוצאות הפוליגרף ישפיעו על המושבעים במידה לא סבירה.
בשנות ה 70 החל מסתמן תהליך של חדירה של ממצאי פוליגרף לבתי משפט וקבלתם כראיה. בהרבה ממדינות ארצות הברית הותנתה קבלת תוצאת הבדיקה כראיה בהסכמה מוקדמת של הצדדים לכך ובדרישה שיתקיימו גם התנאים האחרים שהוזכרו במשפטו של ולדז. עוד נקבע שהלכת פריי חמורה מידי או שההתפתחויות בבדיקת פוליגרף מאז ניתן פסק דין פריי מאפשרות לתוצאות הפוליגרף לעמוד בדרישות שמעמיד מבחן פריי ולכן יש לקבל את ממצאי הפוליגרף כראיה. כך למשל באוקטובר 1972, התקבלו תוצאות הפוליגרף כראיה בבית משפט במדינת ניו יורק. הנימוק של השופט היה שבדיקות פוליגרף לא התקבלו כהוכחה ישירה של העובדות ושימשו רק לחיזוק אמינותו של העותר. בסוף 1972, קבע בית המשפט העליון של ניו ג'רסי שניתן להשתמש בתוצאות הפוליגרף כראיה במשפטים פליליים בתנאי ששני הצדדים הסכימו לכך מראש. בנובמבר 1972 התקבלה תוצאת הפוליגרף כראיה גם בבית משפט פלילי בקליפורניה. סמוך לכך, בתחילת 1973 קיבל שופט בפלורידה את תוצאת הפוליגרף כראיה וקבע משפט חדש לנאשם שנמצא אשם בערכאה נמוכה יותר וזאת משום שהנאשם נמצא דובר אמת בבדיקת פוליגרף.
אנסלי (1978) מציין שב 1978 הרשו 30 מדינות בארה"ב להציג תוצאות פוליגרף כראיות במשפטים פליליים. ברוב המקרים נדרשה הסכמה מוקדמת בין הצדדים להצגת הממצאים כחלק ממכלול הראיות. בשתי מדינות (מסצ'וסטס וניו מכסיקו) הורשה כל בעל דין להביא את תוצאות הפוליגרף כראיה חרף ההתנגדות של הצד השני, בהסכמת השופט. כיום נותרה ניו מכסיקו המדינה היחידה בה מותר להציג את תוצאות הפוליגרף במשפט פלילי בכפוף לכללים שיש לעמוד בהם לפני שהשופט ישקול את קבלת הממצאים. כך קיימת דרישה להגיש לבית המשפט את כל הבדיקות שנערכו לנאשם אם הוא מבקש שבדיקה מסוימת תשמש ראיה.
דרישה זו תגלה כל ניסיון של בא כוח הנאשם להסתיר בדיקות מבית המשפט. דרישה אחרת היא לתעד את הבדיקה בשלמותה ברשם קול. בכך הופכות אמירות של הנבדק בשעת הבדיקה והתנהגות הבודק בבדיקה לחומר לחקירה נגדית ואם חרג הבודק משיטות בדיקה המקובלות, הדבר יתגלה. חשוב לציין שמדינות רבות בארצות הברית המשיכו להסתמך על הלכת פריי כשדחו דחייה מוחלטת של בדיקת פוליגרף כראיה.
לאחרונה חל שינוי מהותי בתפיסה, ובית המשפט העליון דחה במשפט דאוברט (Daubert v. Merrell Dow Pharmaceuticals, Inc. - 1993)את ההלכה המחמירה שנקבעה משפט פריי. במשפט דאוברט מבטל בית המשפט העליון בארצות הברית את הדרישה להכרה מדעית כללית ומנחה את בתי המשפט הנמוכים יותר כיצד להתייחס לראיה מדעית. לשם כך נוסחו חמש שאלות עליהן נדרש כל בית משפט להשיב בחיוב אם הוא מכריע בכוון קבלת שיטה מדעית כראיה:
א. האם השיטה מציגה השערה מדעית שניתן לבחון אותה?
ב. האם ההשערה הנובעת מהשיטה נבחנה בעבר?
ג. האם ידוע גודל הטעות של השיטה?
ד. האם ההשערה ו/או השיטה נדונה ופורסמה בספרות המדעית על ידי מדענים מהתחום המדעי הרלבנטי?
ה. האם התיאוריה מקובלת באופן כללי במגזר המדעי המתאים? לדעת הונטס וקויק (1995) מתיישבות שיטות הבדיקה של פוליגרף עם הדרישות החדשות של בית המשפט אולם טיעוניהם אינם משכנעים.

נראה, ששיטת שאלות הביקורת תתקשה להתמודד עם הדרישה לתיאוריה מדעית ממנה ניתן לגזור השערות שיעמדו לבדיקה ניסויית. כפי שהדברים עומדים כיום אין בנמצא תיאוריה מקיפה ובדוקה המתארת את כל המשתנים הפועלים בשיטת שאלות הביקורת ואת היחסים ביניהם. אין גם הסכמה לגבי גודל הטעות של השיטה. לעומת זאת נראה, ששיטת הפח"ם תוכל לעמוד בכל התנאים שהציב בית המשפט במשפט דאוברט ותוכל לשמש בעתיד ראיה ראויה בהליך הפלילי.